אם אתם רוצים לדעת למה ריטלין זה טוב, תסתכלו על המתנגדים שלו

לא מזמן הוסכם עקרונית  שרופא המשפחה יוכל לרשום ריטלין לכל אדם בוגר  שרצונו בכך,"גם בלי צורך רפואי ממשי". 
וואלה.  
"לכל אדם – מסביר פרופ' אבינועם רכס, יו"ר לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית – יש את הזכות למצות את עצמו באופן מירבי בתנאי שהוא אינו פוגע באחרים ואינו מסכן את עצמו".
הריטלין – קבעו בלשכה הזאת משום מה – בטוח לשימוש.
יופי.
נחמד.
מי שרוצה יקח, מי שלא רוצה – מן הסתם לא יקח. 

והנה, כבר מתגלע וויכוח. סוערות הרוחות. העיירה בוערת.
געוואלד, יהודים טובים.
גזירה נגזרה עלינו.
מה למצות עכשיו? מה פתאום?  מה יהא עלינו שכל אחד ילך עכשיו וימצה את עצמו לפתע פתאום?
הרי "ידוע" (למי, בעצם?) שזה "סם".
ידוע, נו.
בהחלט יש מצב שמה שידוע לקהל הרחב לא ידוע לכל נוירולוג תועה, או לאיזה פרופסור תמים.
  
נו, וידוע שלסם מתמכרים. ועכשיו זה גם יהיה סם זול וזמין ומה יהא בסופנו? – בסוף נלך לקופת חולים וכל הנרקומנים יסתובבו שם עם ספל חד פעמי של ארומה ויקוששו 13 שקל מחולים תמימים, כדי לסדר לעצמם מנה!!

ואגב – הצורה שבה התנהל הויכוח הזה, היא לכשעצמה ההוכחה החותכת שהריטלין נחוץ ביותר, ודווקא למי שמשוכנע שלו ו/או לך, אין "צורך רפואי ממשי".
מפני שהריטלין בתור התחלה גורם לאדם לא לקפוץ כמו אידיוט.
בעצם, גם בתור המשך.
(בעצם זו כבר לכשעצמה סיבה מספיק טובה כדי להכניס אותו למי השתיה באגן הים התיכון כולו).

כמו כן הריטלין גורם לאדם לחשוב מעט לפני שהוא מתבטא.
להפוך בדברים כה וכה.
להרהר.
לשאול את עצמו – האם אני מבין משהו בנושא או שאני מחרה מחזיק אחר שכניי המכובדים ביציע של בית"ר ירושלים?
כי הנה, על פניו – איצטדיון שלם מצהיר בביטחון מלא ש"גרשון מת".
 מאידך – הנה גרשון עצמו חי וקיים.
הוא ולא שרף.
אכן תעלומה. 

למי להאמין? לזה שעולה או לזה שיורד? לאנשים שאתה מכיר שלוקחים ריטלין ומרוצים ממנו?
או ל"מחקר" באתר שמתנדב להגן על זכויותיך ולהראות לך את "הדרך אל האושר", באדיבות ר. האבארד פלוס הרצאת מבוא חינם בכנסיה הסיינטולוגית?
או אולי למטפלים הוליסטיים בצמחי מרפא, קליפות בננה, תדרים מהחלל החיצון ומים מזוקקים?
ואולי לפסיכולוגים שמציעים לך טיפול מעמיק ביותר, שסופו לא יגיע לעולם, ועיקרו שכלול המיומנות היחידה בעולם ש*אין* לך שום בעיה איתה = טחינת מים בלי תועלת?  
אולי לקואוצ'ר נמרץ שיגיד לך מה לעשות ואתה כמובן לא תעשה כלום ואז הוא יפתיע אותך בתובנה – אבל זה מה שאתה רוצה לעשות! יש נתק בין מה שאתה "רוצה" לבין מה שאתה "עושה"!
ואז אתה תגיד לו – באמא'שך?

ולא רק הם.
הנה כי כן, העולם מלא אנשים טובים ומודאגים שמא תפתור את בעיותיך בדרך קלה ופשוטה.
ונשאלת השאלה – למה?
מה כל כך אכפת להם פתאום?
איך זה נהיו כולם חסידי אומות העולם שמגנים בגופם על האדם הקטן והמבולבל שחושב שאולי ריטלין יעזור לו לעשות לעצמו קצת סדר בחיים?
מעניין.

הבה ונבדוק זאת יחדיו.
נשאל את עצמנו – מה בעצם עושה הריטלין?
נענה לעצמנו – בשורה התחתונה, הריטלין זורק שנים של תיסכול לפח הזבל.

מאוד יתכן שכל האנשים שמתנגדים לזה, פשוט מסתכלים קדימה, אל ההשלכות העתידיות שיכולות להיות לצעד הפזיז של השלכת התיסכול לפח הזבל, כדי שלא נתחרט על כך כשהתיסכול הישן והטוב יעשה קאמבק בתור פריט ווינטג' אופנתי ויקר ערך.
זו כמובן אפשרות.
אפשרות נוספת היא שהם פשוט מתפרנסים ממנו (לא יכול להיות!)

אפשרות לא פחות נוספת היא, שהתיסכול מניע את גלגלי הכלכלה של העולם המערבי כולו.  
הוא זה שמעצב את התרבות ואת היחסים הבין אישיים, ואיכשהו – זה גם נראה ככה.

מחר, על גבי מסך זה – במסגרת המבצע "כל יום פוסט" – פוסט.