תם הקורס, איזה תירוץ אני אמצא עכשיו?

אך הסתיים הקורס  של אילנה המתוקה, לפני שבוע בלבד, בו למדנו לספח תגיות לרשומה, לעשות קישורים תכלכלים לנושאים רלוונטיים ברשת וללחוץ על הוסף תמונה, כל אימת שברצוננו להוסיף תמונה, וכבר נאלץ האדם לעמוד ולשאול את עצמו : הכיצד זה לא הסתכלתי באותיות הקטנות?

אני (נשבעת) הייתי בטוחה שמדובר ב"קורס לפתיחת בלוג".

פתיחת בלוג היא עניין פשוט. כמוה ככל החלטה אחרת "לפתוח" משהו. נגיד את הטלוויזיה.
זוהי משימה מוגדרת שיש לה התחלה וסוף, מעורבים בעניין שלושה כפתורים שיש ללחוץ עליהם ומקסימום, להעצמת החווייה, החירות בידך ללחוץ על כפתור נוסף, mute שמו, בעזרתו אתה גם עשית משהו בחיים כגון "פתיחת טלוויזיה", ואתה גם לא נאלץ לסבול מתוצאות הפתיחה הפזיזה הזאת.
זה משהו מכובד שיכול להופיע בקורות החיים שלך בתור שורה נאה:
"1968-2011 צפיתי בטלוויזיה, ניתן להמציא המלצות למעוניינים".

איש הרי לא יבוא ויגיד לך – אה, לא צפית.
כי זה לא משנה.
זה כמו שיבוא למשל שר העבודה והרווחה עם קורות החיים שלו ואז יחפשו אותו בקטנות ויגידו בקטנוניות – אה, בתקופה שכיהנת לא היו לא עבודה ולא רווחה.
כי את מי זה מעניין מה קרה בפועל כשהוא כיהן? לבן אדם היה תפקיד. גם ל"צופה בטלוויזיה" היה תפקיד.
תפקיד זה תפקיד. כל אחד הוא בורג וכל בורג חיוני.
יש מי שיודע לשבת מול הטלוויזיה
ויש מי שיודע לשבת במשרד שעל דלתו כתוב "שר העבודה והרווחה".
זה מה הוא עשה בפועל.
וכבר יזרמו אליו הצעות מפתות, ניהוליות במובהק, למוסדות נוםפים שלא מדקדקים בנחיצותם של "עבודה" או "רווחה" או שטויות כאלה, כגון המוסד לביטוח לאומי.

גם "פתיחת בלוג" היא, ברמת העשיה, משהו שאפשר לנעוץ בו שיניים ולצלוח באמצעותו סצנריו שמעורב בו איזה דין וחשבון קוסמי על מהות החיים ומראיין ארוגנטי ומזלזל, התוהה:  סליחה, אבל מה עשית בחיים?
על זה אפשר לענות בשלווה תשובה שתגרום לו להישתל בכסאו המסתובב: פתחתי בלוג.
המראיין נאלם דום. אפשר לשמוע זבוב (קוסמי) במעופו. מיד אפשר להבחין שהמראיין הארוגנטי מבין שעשה טעות, ועכשיו עקב טעותו הוא עומד להפסיד אדם עם רזומה שכמוהו טרם חצה את סף משרדו.

כל זאת בהנחה (ההגיונית) שהיית בקורס לפתיחת בלוג. 
ועמדת בדרישות (ההגיוניות) לפתיחת בלוג.
כלומר – פתחת בלוג.

אבל (וכאן זה מתחיל להיות מתוחכם) מה אם הקורס בהגדרתו לא היה קורס פתיחת בלוג כל עיקר?
מה אם פתאום להפתעתך המוחלטת אתה מגלה לפתע פתאום שהיית ב"קורס לניהול בלוג"?
מה ניהול עכשיו?
מה עניין שמיטה להר סיני?
כאילו, מה זה אומר? שעכשיו צריך "לנהל" את הבלוג ברמה של כתיבת פוסטים וכל זה?
מה הקשר?

וזה רק מלמד אותנו שצריך להקפיד ולבדוק את רמת המעורבות הנדרשת בכל חזון ש"נדמה לך" שישדרג את חייך.
גם שר העבודה והרווחה היה בטוח שיהיה לו ממש כיף לתקן את המצב.
הוא היה בטוח שכהונתו תעשה שינוי. הוא ידע שאנשים צריכים מישהו כמוהו שיבוא ויגיד ככה וככה. הוא היה בטוח שזה מה שהוא רוצה.

וגם אני הייתי בטוחה שאני רוצה לכתוב על העולם המופלא של הפרעות הקשב.