• קטגוריות

ימין ושמאל רק חול וחול

איך שתכננתי לכתוב על המפחידנים המקצועיים החביבים עליי, פתאום (באורח פלא) הפסיקו כולם להעלות פוסטים חדשים.
טוב, לא כולם. רובם.
בראשם הרי עומד המשיח שהוא הבן אדם הכי עיקבי באינטרנט לדורותיו, אבל אצלו האפקט הפוך – ביום שהוא יפסיק לעדכן, אני באמת אתחיל לפחד.

בכל מקרה, שמחתי לגלות שעדיין לא איבדתי את מגע הזהב שלי – ברגע שאני שמה עין על משהו, הוא מרים ידיים, אם להתבטא בעדינות. נכנע. מתפרק מנשקו באופן וולונטרי ורומז לי ברוחב לב "להמשיך בלעדיו".
אולי באמת אני צריכה לשקול לרתום את התכונה הזאת למשהו ממש גרוע, ולהשקיע בדברים שדעיכתם יכולה להביא תועלת לכלל. כמו,למשל, מיחזור בקבוקי פלסטיק.

אבל איפה היינו?

אה. כן. ובכן. המפחידנים שלי הפסיקו לעדכן, ויהיו כאלה שיפטירו מתחת לשפמם בשמץ ציניות – מי שעוקב אחרי בלוגים מחתרתיים של נטורי קרתא "שלא יתפלא", אבל גם בלי ציניות אין מה להתפלא, הרי היה פסח ואנשים שרואים את עצמם בכל דור ודור כאילו הם יצאו ממצריים, יש להם עניינים דחופים יותר מאשר להזכיר מה עוללה הציונות לעמנו המוכה.

אני אישית חושבת שהציונות עשתה בעיקר טוב לעמנו המוכה.
אישית גם לא ראיתי את עצמי כמי שיצאה ממצריים, אם כי יש לי רספקט לשם יתברך שהוציאנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, ויחד עם זאת עוד לא סגורה לי הפינה של למה הוא הכניס אותנו לשם מלכתחילה. כאילו, מה הרעיון? עונש? על מה שוב? – וזה, אם תרצו, בעצם הופך את ההגדה של פסח לבלוג ההפחדה הרישמי הראשון.

יש בו את כל המאפיינים הדרושים – הוראות מפורטות "מה צריך לעשות", הנחייה ברורה ל"כמה מסוכן זה יהיה אם לא תעשו" ואמת אבסולוטית אחת שהדבר היחידי שמפריע לה מלזרוח הוא "זכות הבחירה".
כלומר – אם בחוקותיי תלכו.
"אם" – משמע – אפשר גם שלא. איש אינו יכול להחליט עבורך. זוהי בחירה אישית.
ואיכשהו, גם הדמוקרטים הגדולים ביותר (ובעצם, במיוחד הם) מסכימים שהבחירה האישית היא זו שהורסת להם את התוכניות לעולם טוב יותר שבו יש בחירה אישית…..
כי זהו, שאתם (חבורת אידיוטים שכמוכם)  בוחרים לא נכון! ובגללכם נהרס הכל. וכולם סובלים. והכל מתקלקל ומתעכב.
רגע, מה פירוש "כולם סובלים"? – גם אלה שבחרו "נכון"? – אז מה הרעיון כאן?

וזהו כל היופי של כל רעיון אידיאולוגי באשר הוא – אידיאולוגיה היא משאב בלתי מתכלה שאין מה לעשות איתו. זהו משאב חסר תועלת  שלא יעזור כלום, הוא אף פעם לא נגמר. כי כולם צריכים לחשוב כמוך, ועד שזה לא יקרה כולם יסבלו.
(ואולי בעצם מיחזור הוא לא רעיון כל כך גרוע?)

מה שהכי יפה באידאולוגיות מתקנות עולם זה שבעל האידאולוגיה הוא תמיד אדם שאוהב. את העולם. את האנשים בעולם הוא שונא. כי הם מקלקלים לו. הם מפריעים לו. הם לא מבינים מה הם עושים. הם לא יודעים מה נכון. הם טיפשים. בגללם הכל.

הויכוח המהותי בישראל הוא בין ימין לשמאל. הוא מושתת כמובן על "אהבה". ימין קיצוני אוהב (תיאורטית) את עם ישראל ומצפה ממנו לא לשכוח את אשר עשה לו עמלק, ושמאל קיצוני  – תיאורטית – אותו דבר בדיוק. זהה לחלוטין.
נקודת המחלוקת היחידה היא ההתייחסות ל"עמלק". וגם היא מטושטשת. יש הסכמה גורפת שעמלק היה מניאק, השאלה היא "במה אנחנו יותר טובים ממנו", אם בכלל.
הימין גורס שכל עוד אנחנו נושמים אנחנו טובים ממנו, ככתוב – "ונשמרתם לנפשותיכם", והשמאל גורס ש"לגר אשר בשעריך תתננה".
בשורה התחתונה, כל ויכוח שכזה, בכל קרן רחוב, אספת בחירות, עיתון או פאנל טלוויזיוני – אם תצפה אל מרכז המטרה, תעצום עין בלתי מכוונת ותעביר לפונקציה של black & white – הרי לך שני יהודים טוחנים מים בכיכר השוק של העיירה, מתפלפלים ומנפנפים בידיהם, דנים בקוצו של יוד ובבן בנו של קל וחומר, כל אחד משוכנע שהשני טיפש ונאיבי, והעובדה ששניהם חילונים מושבעים,  רק מוכיחה שדם זה לא מים.
גם בתמונה הזאת ברקע הלהבות כבר לוחכות את שערי העיר, וגם כאן – זה לא מה שיפריע להם להתווכח.

אבל וויכוחים של חילונים הם משעממים וצפויים והטיעונים שלהם לא מחזיקים מים. לכן עדיף ללכת למקור, לנטורי קרתא, כי כבר אמרו חכמינו "כל שהוא כביצה, ביצה טובה הימנו".
אני כמובן לא מסכימה עם אף טיעון שלהם (כמעט), אבל האג'נדה המטורפת שלהם פשוט יפיפיה.
ויש להם גם יתרון נדיר, משמעותי מאוד, שלא יסולא בפז – הם לא פוליטיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: