• קטגוריות

"כל יום פוסט" – מעתה אמור – "בלי נדר".

עוד לא יבש הדיו המטפורי שבו נכתב הפוסט הקודם (שנחתם בהחלטה החגיגית "כל יום פוסט" ) וכבר החל המחשב לחרחר, להשתנק ולהכחיל קלות , כאומר – בואי נבדוק מי מחליט כאן, כן? אני מבחינתי לא מרגיש כל כך טוב…

נו, אז התקלקל. מתקנים ו/או קונים חדש.
כמו שאומרים – שאלה יהיו הצרות של כולנו.

אבל זה מרגיז.
לא, זה ממש מרגיז.
לא, כי כבר כשהחלטתי וזה. מה זה אמור להביע? כאילו מה? תמיד זה ככה. סססאמק. וכבר נסללת לה הדרך היפה להסקת מסקנות גורפת על החיים בפרט ועל התנכלותם אליי באופן אישי, פלוס מבט פנורמי מקופח על העבר והעתיד והבנה שעכשיו הוא בדיוק הזמן.
כן, עכשיו הוא בדיוק הזמן לאוורר קמעא את אוצר הפתגמים היהודי הישן והמרושע, הניצב לו מצחקק ותקוע על יד הדלת.

וכל כמה שהחבאנו אותו היטב ותלינו עליו מעילים בניסיון כנה לחנוק אותו, הוא עדיין עומד לו ,כפוף אך איתן, מחכה לנו בפינה, מסרב בעקשנות למות ומגחך בפה חסר שיניים.
בעקביות ראויה לציון הוא לועג לניסיונותינו הכושלים להיות מוארים ולקבל בשלווה תקלות טכניות קלות, כאילו הוא כבר "מכיר אותנו", הוא "כבר יודע".

איזה מכיר אותנו ואיזה נעליים.
מי ישמע, מה לנו ולו?
אפשר לחשוב שאכלנו קרעפלך מאותו מסטינג בשטעטל. (קרעפלך?! – הוא כבר נזעק – איזה קרעפלך? למי היה קרעפלך? מעשיה חדשה – קרעפלך! אפילו בחלום לא העזנו לאכול קרעפלך!קדחת אכלנו. א קרענק. צרות ומחלות ופורענויות בקערה קטנה).

הוא אפילו כבר לא אורב לנו כמו פעם, למה לו?  – הרבה יותר נחמד לו ככה. ברגוע. להסתכל ולחכות ולהסתלבט עלינו.
מה נחמד? – היסטרי.
כל פעם אנחנו באים אליו עם "הוכחות" –  בבקשה! אתה טועה! הכל טוב! מחשבה יוצרת מציאות! העולם השתנה והתפתח! כבר לא צריך ללכת לבאר לשאוב מים ונאצים יש רק ביוטיוב! מה רע לך? מה רע לך, יא חתיכת דפוק סנילי? למה תמיד הציניות הזאת? הפסימיות הזאת? למה?? למה תמיד הביטחון החולני הזה שהכל יתקלקל???

עד שבאמת מתקלקל.

– יאללה, צא – אנחנו מאשרים לו – אתה בטח מאוד מרוצה. תהנה. בוא תגיד שהאדם מתכנן ואלוהים צוחק, או משהו.
– לא רוצה – הוא אומר בלחש.
– אה, עכשיו אתה לא רוצה? מה קרה?
– אני מבחינתי – הוא מחרחר, משתנק ומכחיל קלות – לא מרגיש כל כך טוב…..(צחוק פרוע ומרושע) אולי גם אותי יקחו לתיקון?  אולי זה וירוס?
– גיחי גיחי. מצחיק מאוד. מפגר.

הנה כי כן, לפעמים, ישנם זמנים שבהם באמת ברור שהאדם מתכנן ואלוהים צוחק.
כלומר – האדם תמיד מתכנן ואלוהים תמיד צוחק.  ולפעמים זה אפילו ברור.
השאלה היא האם להתחכם לנתון הזה, לצפות תמיד לאכזבה ולהיות אדם משועשע עם טאץ' מריר ואלגנטי, שמופתע כשקורה משהו טוב?
או להתחכם לנתון הזה, לצפות תמיד לטוב ולהיות אדם שמסתובב בעולם כאילו תקוע לו מטאטא בתחת?
האפשרות השלישית – לא להתחכם לזה, לא להתייחס לזה, להיות בן אדם שפוי שיש לו מה לעשות בחיים במקום להתפלפל על שטויות – אינה רלוונטית לעניינו, מאחר והיא אופציה רק למי שלא נולד יהודי.

לנו כיהודים, יש את מורשת הדורות הקדמונים של חכמינו העממיים, זכרם לברכה, שהורישו לנו גישה מקוצרת ונוחה למשתמש:
אלעס איז דרעק, נאָר די תורה הקדושה = הכל חרא חוץ מתורתנו הקדושה.

רוצה לומר –  כשלמה המלך בשעתו – עזוב אותך, הכל חרטא, אסור להתייאש ורק לשמוח יש, ומי שנולד הרוויח 🙂

מחר – בלי נדר – במסגרת המבצע "כל יום פוסט בלי נדר" – פוסט. בלי נדר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: